החלטה
מבוא ועיקר טענות הצדדים
לפניי בקשת מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן: "מעצ") ליתן נגד חברת מפעלי ים המלח בע"מ (להלן: "מיה") צו מניעה זמני, אשר יאסור על מיה להפר את התקנות 85(א)(4), 85(א)(6) ו-86(1) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), שעניינן הובלת מטען כשהוא ארוז היטב ואינו מתאבך או נשפך אל מחוץ לרכב.
מעצ טוענת כי מיה מובילה יום-יום אשלג במשאיות שאינן מכוסות כנדרש בתקנות האמורות. עקב כך, מתפזר אשלג לאורך כביש 90, בדרך מדרום ים המלח לנמל אילת ("כביש הערבה"), ובמיוחד על 11 הגשרים שלאורכו. האשלג, שהנו חומר כימי חריף, גורם להתפוררות הבטון ולקורוזיה בברזל שבתוכו. הדבר מביא להרס הגשרים, שמעצ אמונה על תחזוקתם, ולהפסדים כספיים כבדים למעצ.
כתמיכה בבקשה צירפה מעצ צילומים וסרטונים של המשאיות המפירות. הצילומים מראים כי לכאורה מטענן של המשאיות גבוה במרכזו מגובה הדפנות, וכי כיסוי הארגז אינו מונע נשורת של אשלג בדרך. עוד צורפו צילומי הנזקים הנטענים לגשרים.
מיה מתנגדת למבוקש ולנטען. היא מצביעה על שיהוי, בשים לב לכך שהמצב הנטען, לרבות מודעותה של מעצ לו והסתייגותה המתועדת ממנו, נמשך מזה שנים רבות. לגרסת מיה, היא מקפידה על קיום התקנות באופן מובנה ומפוקח, ומטען האשלג במשאיותיה מוכל וארוז כדין בארגזיהן. הזליגה של הגרגירים נובעת מבליטות ומהמורות בדרך, עקב רשלנותה התחזוקתית של מעצ, שבעטיין המשאיות "קופצות" ונשפך מהן מעט אשלג. לטענת מיה, כבישים וגשרים עשויים כהלכה אמורים להיות עמידים למגע עם חומרים כאלה, העשויים לזלוג אליהם במידה מסוימת במהלך הרגיל של השימוש בדרך. מיה צירפה צילומים של גשרים אחרים באחזקת מעצ, שבהם אין מיה משנעת אשלג. גם בהם נראים ליקויים דומים. צילומים אלה מראים, לטענת מיה, כי האשם במצב הגשרים נעוץ באיכות הירודה המאפיינת את הקמת הגשרים ותחזוקתם על ידי מעצ. לבסוף טוענת מיה כי הנזק הנטען הוא כספי וניתן להשבה; וככזה – אין מקום לצו-המניעה המבוקש. יצוין כי מיה לא חלקה על עצם הפוטנציאל המזיק של אשלג, כחומר כימי חריף, העשוי לגרום נזק לתשתיות בנסיבות מסוימות.
מעצ השיבה לתגובת מיה וטענה כי אין כל טעם טוב שלא ליתן צו המכוון כל-כולו לקיום תקנות התעבורה. מעצ מצביעה על כך שמיה לא כפרה בהיותה המשנעת היחידה של אשלג באזור; דבר השולל כל נפקות מטענת מיה שלפיה המשאיות בצילומים אינן מזוהות עמה. התפזרות האשלג לאורך הכביש מצביעה כי הדבר אינו נובע מליקויים נקודתיים בדרך אלא מאריזתו הלקויה. מעצ צירפה כנספח א' לתשובתה צילום של משאית שמטענה ארוז כהלכה, באופן המונע זליגתו; בבחינת: "כזה ראה וקדש". השיהוי, לטענת מעצ, מהווה שיקול אחד מני-רבים. ליקויי הבנייה הנטענים רלבנטיים, לכל-היותר, לאשם-תורם. הנזקים בגשרים האחרים, הנראים בצילומים שצירפה מיה, נובעים מקרבתם לים, או מהיותם ישנים מאוד. לעומתם, הנזקים בגשרים לאורך כביש הערבה, שהם חדשים ומצויים באקלים יבש, אינם ניתנים להסבר אלא על רקע פגיעתו הרעה של האשלג.
הצדדים לא דנו באפשרות כי זליגתו של אשלג לצדי הדרכים עלולה לגרום נזק-גוף; כגון במקרה שבו ממכונית פרטית תעצור בצד הדרך, וילד הנוסע בה יטעם מן הגרגירים הצבעוניים.
את הדיון שהתקיים ביום 25.1.12 ניצלתי לצורך קבלת אי-אלו הבהרות עובדתיות מן המצהירים מטעם הצדדים, מר מיכאל שיגול מטעם מעצ ומר אבי שחר מטעם מיה. לא מצאתי צורך בקיום חקירות נגדיות ממושכות של כלל המצהירים, או בסיכומי-טענות מעבר לנטען בכתבי הטענות רחבי-היריעה שכבר הוגשו. עצם קיום דיון בבקשה המתנהלת לפי סימן א' בפרק כ' של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), לרבות בקשה לסעד זמני, מצויה בשיקול דעת בית המשפט [תקסד"א, תקנות 365 ו-241(ד)]. המדובר בבקשה לסעד זמני, ואין מקום לקיים במסגרתה, על-אתר, בירור ראייתי מלא החופף-למעשה את ההליך העיקרי. מובן שאין מקום לבירור ראייתי חלקי, במתכונת העלולה לעוות את התמונה, תחת האשליה של בירור "מספיק". ראיתי לנכון לקיים את הבירור שנדרש לי לצורך התרת הספיקות שהתעוררו אצלי בעקבות הקריאה של החומר הרב שהגישו הצדדים במסגרת כתבי-הטענות ובמצורף להם, לרבות צפייה בצילומים ובסרטון; והכל בשים לב לתכלית הממוקדת בקביעת נטייתו של 'מאזן-הנוחות' לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני, ולאור כוונתי, שהתגבשה בדיון, לקבל את טענת-הסף של מיה בעניין השיהוי ואי-שינויו הגורף של המצב הקיים רב-השנים.
אי-התערבות במצב קיים ושיהוי
מצאתי טעם רב בטענת מיה כי הבקשה לא נועדה, כדרכן של בקשות לצו-מניעה זמני, למנוע שינוי במצב הקיים עד להכרעה בהליך העיקרי; אלא דווקא לשנות מצב הקיים מזה שנים רבות. יש טעם רב גם בטענת השיהוי הנגזרת מאי-הגשת הבקשה זה מכבר, בתחילתו של מצב קיים זה.
מעצ לא סתרה את טענת מיה, המגובה במסמכים שצורפו לתצהיריה, כי הפרקטיקה של מיה בהובלת האשלג בכביש הערבה נמשכת מזה שנים רבות, לרבות בשנים שחלפו מאז הגשת התביעה. מעצ הייתה מודעת לכך; שהרי בעצמה חזרה והתריעה על כך. מעצ לא נתנה כל טעם מדוע התעוררה רק עתה, שנים רבות לאחר השתרשות המצב הקיים והתמדתו, ו-3 שנים לאחר הגשת תביעתה, כדי לבקש צו-מניעה זמני.
אמנם, גם נזק 'חמור', ולאו-דווקא 'בלתי-הפיך', עשוי להצדיק צו-מניעה זמני [תקסד"א, תקנה 366(א)]. לפי טענות מעצ, המגובות בראיות מהימנות לכאורה, אכן נגרם בענייננו נזק חמור. כמו-כן, מקובלת עליי טענת מעצ כי השיהוי עשוי להידחות מפני שיקולים אחרים, במיוחד בהקשר של נזק נמשך כבענייננו. לפיכך, לו היה ברור כי מיה מתנהלת באופן בלתי-חוקי כנטען – הייתי קובע כי אי-החוקיות בעליל מטה את מאזן-הנוחות למתן הצו הזמני המבוקש; חרף השיהוי, וחרף הספק בשאלת הגורם העיקרי לנזקים. "לזה שומעין, שאמר כהלכה" [משנה פאה ד, א].
אולם, לא אוכל לקבוע בשלב זה כי התנהלותה של מיה הנה בלתי חוקית בעליל, למעט בנקודה מסוימת שאינה הנקודה העיקרית; כפי שיבואר להלן.
שאלת ההפרה של תקנות התעבורה
הצילומים והסרטונים שצירפה מעצ, יחד עם התצהירים הנלווים לבקשה, מצביעים לכאורה באופן מהימן כי המשאיות של מיה אכן זולגות אשלג.
למעשה, מיה לא חלקה על כך; אלא טענה, לרבות בדיון מיום 25.1.12, כי האשלג ניגר ממשאיותיה בהקשרים של תאונות; או "קפיצות" בשל ליקויי הדרך; או ליקויים טכניים נקודתיים באיטום של ארגז המשאית; או בהיקף זעיר שהוא סביר בנסיבות העניין, בשים לב לדרכי האריזה וההובלה המקובלות בענף, אשר בהינתן דרכים בנויות כהלכה – אינו צפוי לגרום נזק.
יש לזכור כי להיקפה הרב של הובלת האשלג על ידי מיה בכביש הערבה עשויות להיות משמעויות שונות ואף מנוגדות. מחד-גיסא, היקף זה משליך על היקפו וחומרתו של הנזק הנטען. מאידך-גיסא, ההיקף הזה גורר את המסקנה כי כמות האשלג בצדי הדרכים עשויה להתיישב עם נרטיב של זליגה זניחה מכל משאית, מעצם אי-ההרמטיות הקבילה שלה; או של זליגה מזערית בשל תקלות נקודתיות. אפשרות זו נגזרת מן ההנחה כי לו היה מדובר על הובלת חומר כשהוא, בפשטות, נשפך מן המשאית – הרי שנוכח ההיקף הרב של הובלת האשלג, הייתה זליגה-שמעבר-לשולית-זו גוררת תופעה הרבה יותר מסיבית של אשלג בצדי הדרך, אשר לא נצפתה בצילומים.
לצורך בחינת השאלה אם זליגה בנסיבות כאמור מפירה את תקנות התעבורה, נעיין בהן.
תקנות התעבורה שאליהן מפנה מעצ קובעות כלהלן: